ירושלמי- המקור לארבע כוסות דווקא

מה הטעם של תקנת שתיית ארבע כוסות בליל הסדר? 

צריך להבדיל בין הטעם הכללי להרבות בשתיית יין, לבין הטעם במספר ארבע דווקא. 

הטעם בשתיית הרבה היין מפורש בתלמודים - משום שמחה וחירות. אבל מה הטעם במספר ארבע דווקא?

מפורסמים דברי הירושלמי, שהביא רש"י בפירושו למשנה - כנגד ארבע לשונות גאולה. בירושלמי שם יש עוד שלושה טעמים (בסך הכל ארבע הסברים, כמספר הכוסות). 

מדוע בבבלי לא שאלו "מניין לארבע כוסות?" ולא פירשו את הטעם הזה? 

ההסבר הוא שאלו דברי אגדה, שעומדים בשורש חיוב הלכתי. 

אין דרכו של הבבלי להסביר דברי הלכה בדברי אגדה. החיוב ההלכתי חייב להיות מוסבר בשיח הלכתי. רק על גבי הסבר הלכתי, ניתן להוסיף נופך מדברי אגדה. וכיון שאין למספר ארבע כוסות הסבר הלכתי, שותק הבבלי בדבר זה. 

אבל בתלמוד הירושלמי ניתן להסביר הלכה בדברי אגדה. בארץ ישראל, הטעם הנסתר, האגדי, הסודי, הוא מוחש וחזק, ולכן הוא יכול להוות שורש לחיוב הלכתי. 

(ע' בכללי הירושלמי בספר "לחזות בנעם" , עמ' 42)



נסכם, שבשתיית ארבעת הכוסות, שתיקנו זכר לגאולה, יש חיבור מוחש בין הלכה לאגדה, בין נגלה לנסתר. חיבור זה הוא עצמו יש בו טעם של גאולה. 

שנזכה בקרוב לקיום ברכת הגאולה, "וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש עַל גְּאֻלָּתֵנוּ וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ"